קוראים יקרים, אילו לפני עשור שנים היה משהו מעמיתי העוסקים בפסיכולוגיה אומר לי כי יבוא יום, בו אעסוק, או אלמד, או אכתוב ספר בתחום זה, בודאי שהייתי משוכנע כי הלה הוזה וסובל מהלוצינציות שונות, יתכן אף כי הייתי ממליץ לאשפזו תחת האבחנה הברורה של סכיזופרן.
אולם, מאחר והחיים ממשיכים, בעוד אנו למדים בכל יום דברים חדשים, הרי שכחלק מלמידה זו מוטלת עלינו החובה להישאר פתוחים לרעיונות חדשים בשם הקידמה, באופן זה אנו נתקלים ברעיונות חדשים, כמובן שרעיון הוא בגדר רעיון או תיאוריה זו או אחרת, עד אשר הדבר מוכח לנו מעבר להסתברות סטטיסטית. כאשר לאחריו מותר לנו להרכין את ראשינו ולהגיד טעינו, אין באמירה זו משום עלבון רב, מעבר להודאה כי קודם היינו פחות חכמים מהיום.
לאורך כל ההיסטוריה האדם ביצע טעויות אלו או אחרות, הקידמה הנה תוצאה של חוסר קונפורמיות, כל העת האדם עסק ועוסק במחקרים שונים לצורך התפתחות ולמידה, אלו הקונפורמיות הייתה שלטת, הרי שלא הייתה התקדמות כלל והטכנולוגיות, לרבות הידע הכללי, היה נשאר כפי שהיה אלפי שנים מאחור. כל התפתחות כזו או גילוי גרמו לחוקרים רבים להודות בטעותם ובתפישתם הישנה...
לאור זאת, ולאור ההתפתחות הקיימת, לרבות הפתיחות הממשמשת ובאה עם הזמן, הרי שתופעת התקשור, לרבות ראייה ושמיעה על חושית, צריכה להיות נחלת הכלל, כמו כל מדע אחר ולא להיות רק נחלתם של מיסטיקאים שונים, בעוד "אנשי המקצוע" הקונבנציונלים רואים בתופעה זו סוגסטיה. יתרה לכך, הדבר מקביל לתופעות פסיכולוגיות שונות, שחלק מהלוקים בהם מצויים ומטופלים בבתי חולים למחלות נפשיות...
זיו מאיר פרפסיכולוג ונטורופט.