הסיפור בתרבות ומנגנון הסיפור

א. הסיפור הוא מתכונת מרכזית בתרבות [מיתוס = סיפור-על שמפרש את המציאות.  באמצעות המיתוס ניתן להבין את החיים].  לסיפור משמעות מעבר לז'אנר המסוים או למדיום המסוים שבו הוא מסופר.

הקשר בין סיפור לתרבות: הסיפור הוא הצורה הבסיסית ביותר של תקשורת בתרבות. המושג תקשורת וסיפור כמעט זהים . התקשרות איננה העברה של מסרים קוגניטיביים, אלא היא בעצם מערכת ריגושית, מותחת, מפתיעה, דמיונית ומלאת דימויים ותמונות. התקשורת כמו הסיפור צריכה להכיל את אלמנטים הבסיסיים של הסיפור – ריגוש, עניין וכו'. התקשורת כל הזמן מספרת לנו סיפורים. התקשורת מכניסה את המציאות למסגרות של סיפור. גם החדשות הן מתכונת אסתטית-סיפורית.

הסיפור שבכתב (אוניברסאלי) מול הסיפור שבע"פ (מאגי)

מסורת הסיפור מתחילה עם הסיפור שבע"פ.  לסיפור שבע"פ עוצמה גדולה יותר מכיוון שקיים מספר ושומע אשר רואה את המספר, שומע אותו ומפרש את דבריו בזמן אמת.  למספר הסיפורים עוצמה אדירה (לדוגמא: רב שמספר את סיפורי התורה).

לעומת זאת הסיפור שבכתב מנסה לתרגם את חוויית המילה המדוברת אל תוך הכתב ("אני אוהב אותך" נשמע שונה בע"פ מאשר בכתב).  באופן טבעי, הסיפור שבכתב מרחיק מתחושה מסורתית ומהווה מעין חילוניות של הכתוב.  הסיפור הכתוב עובר מספר שלבים [כתיבהßמדיוםßהרחקה].

לסיפור שבכתב יותר אפשרויות פרשנות כי הזמן הוא לא זמן אמת, הקורא לא מכיר את הכותב ולא בהכרח חי באותה התקופה.  אין הבעות פנים או תנועות גוף לכן הכותב צריך לקחת בחשבון את פרשנות הקהל לדבריו.

הסיפורים המדהימים הם הסיפורים שמצליחים להעביר את התחושה המאגית כפי שיש בסיפור שבע"פ.

ב. מנגנון הסיפור

מספר – מדובר על סוג המספר.  קיים מספר שנמצא למעלה, למטה, היסטוריון, כל יודע, מהימן, עד ראייה וכדומה.  ברגע שמכירים את המספר נעלמת האובייקטיביות, והמציאות לא מייצגת את עצמה אלא מיוצגת ע"י המספר.

סיפור – התוכן, מה התרחש, האירועים שבסיפור.

דרכי הסיפר – דרכי הארגון של הסיפר, האמצעי בו משתמש המספר ע"מ להעביר את דבריו (אנאלוגיות, מטאפורות וכו').

הסיפור בנוי מאלמנטים מורכבים ומתוחכמים.  חיבור האלמנטים נותן תוצאה אחרת שדרכה ניתן להבין את משמעות החיים.  בניית הסיפור כמוה כבניית המציאות על מנת להשפיע על הקורא.