הפרעות בעצבים ההיקפיים ומערכת העצבים המרכזית :

טרשת אמיוטרופית צדית – ALS, פארקינסון, אפילפסיה וטרשת נפוצה.

הפרעות בגירוי עצב-שריר :

נתיב העצב מהמח לשרירים מורכב מאוד. תפקוד לקוי בכל מקום שהוא לאורך הנתיב עלול ליצור הפרעות שרירים ותנועות. במצב זה כמות הגירויים העוברת לשריר פוחתת וללא גירוי ראוי מהעצבים שרירים נחלשים, מתנוונים ועשויים להפוך למשותקים לגמרי, אף כי השרירים עצמם תקינים.

הפרעות שרירם שמקורן באי תפקוד של העצב כוללות טרשת אמיוטרופית צידית (מחלת לו-גריג), ניוון שרירים מתקדם, שיתוק בולברי מתקדם, טרשת צידית ראשונית ושיתוק פסבדו בולברי מתקדם.

הרפואה טוענת ש- "ברוב המקרים הסיבה איננה ידועה", וש-  10% מהמקרים קשורים, ככל הנראה, בנטייה תורשתית להפרעות אלה" !

להפרעות הנ"ל יש צדדים משותפים בכולן, העצבים בחוט השידרה או במוח, המגרים את פעולת השרירים (עצבי התנועה), "מתדרדרים" בהדרגה וגורמים אגב כך לחולשת שרירים העלולה להסתיים בשיתוק. אבל כל הפרעה משפיעה על חלק אחר במערכת העצבים ועל קבוצה שונה של שרירים, באופן שכל הפרעה פוגעת בחלק גוף שונה. הפרעות אלה רווחות יותר בקרב גברים ומתחילות בדרך כלל סביב גיל 50.

טרשת אמיוטרופית צדית – ALS

זו היא מחלה מתקדמת המתחילה לעיתים קרובות בחולשה בכפות הידיים, ובתדירות קטנה יותר בחולשה בכפות הרגליים. החולשה יכולה להתפתח בצד אחד של הגוף יותר מאשר בצד האחר ובאופן כללי להתקדם במעלה הזרוע או הרגל. התכווצויות שכיחות גם הן ועשויות להופיע אפילו לפני התחלת החולשה, אבל יכולת החישה נשארת שלמה. במשך הזמן מופיעות עוויתיות, נוסף על החולשה הגוברת, השרירים נעשים הדוקים, ויש אפשרות להופעה של רעדים. שרירי הדיבור והבליעה עשויים להיחלש ולגרום לקושי וללקויים בדיבור, ולקושי וליקויים בבליעה. בסופו של דבר המחלה עלולה להחליש את הסרעפת ולגרום לבעיות נשימה. חולים מסוימים נזקקים למכונת הנשמה.

טרשת אמיופאטית צידית היא תמיד מחלה מתקדמת, כיוון שלמעשה לא ניתן לה שום טיפול, אבל שיעור ההתקדמות עשוי להשתנות. 50% בקירוב מהלוקים במחלה זו מתים בתוך 3 שנים  מהופעת המחלה, הופעת התסמינים הראשונים. 10% חיים 10 שנים או יותר, אבל קורה שחולה נשאר בחיים גם 30 שנה.

בשלושת המחלות האחרות - ניוון שרירים מתקדם, שיתוק בולברי מתקדם, טרשת צידית ראשונית ושיתוק פסבדו-בולברי מתקדם, לא נדון במאמר זה.

הטיפול הרגיל:

הרפואה טוענת ש – "אין טיפול מיוחד או ריפוי למחלות אלו", כיוון ש- "הסיבה למחלה איננה ידועה". ולכן הטיפול העיקרי המוצע הוא הטיפול הפיסיותראפי. טיפול זה אומנם עוזר לחולה לשמור על חוזק השרירים ולמנוע מהם להתכווץ, אך לא לאורך זמן. למרות טיפול זה ההתדרדרות נמשכת. חולים עם קשיי בליעה מואכלים בעזרת צינור המוחדר דרך קיר הבטן לתוך הקיבה. חולים מקבלים תרופות (אקלופן, אקלוסל) להפחתת העוויתות של השרירים שגם מפחיתות את התכווצות השרירים.

הבעיה היא שתרופות אלה רעילות לכשעצמן ועם הזמן הן עצמן מחריפות את הבעיה (מומלץ לקרוא את מאמרי על אוטוטוקסמיה מיד לאחר או לפני קריאת מאמר זה).

מיליוני דולרים מושקעים במחקרים על מציאת תרופות שיגדילו את גדילת העצבים, אך מחקרים אלה טרם הניבו תוצאות. חולים רבים חיים בתקווה, ולדעת גישת היגיינה הטבעית באשליה, שתמצא "תרופה" למחלה. אף אחד מאלה, לצערנו, איננו מבין שאין "תרופה" נגד הפרה של חוקי הטבע והביוכימיה של הגוף שהובילה למצב זה. ההיגיינה הטבעית מראה שבכל מקום שיש התעלמות ארוכת שנים מסיפוק הצרכים הבסיסיים והקיומיים של האדם בצורה המושלמת מופיעים אי סדרים במערכות שונות בגוף עד כדי הרס רקמות בגוף ומחלות.  

הטיפול באמצעות היגיינה טבעית – תקווה גדולה :

הפאתולוגיה של מחלות העצבים הנ"ל דומות מאוד למחלות עצבים אחרות: פארקינסון, אפילפסיה וטרשת נפוצה המטופלות בהצלחה על ידי ההיגיינה הטבעית. למעשה, הסיבות לכל הפרעות הנ"ל הן אותן סיבות:

א. הרעלה, אוטוטוקסמיה, קשה של נוזלי הגוף ותאי העצבים בפרט. הפגיעה בחלק זה או אחר של מערכת העצבים היא מקרית בלבד ואיננה מלמדת על סיבה שונה או פאתולוגיה שונה שמחייבת טיפול שונה.

ב. הזנה גרועה ביותר שמובילה להתדרדרות קשה באיכות התאים של מערכת העצבים.

הניסיון של רופאי ההיגיינה הטבעית מראה שככל שהאדם יתחיל בשיקום הבריאות מיד עם תחילת הסימפטומים כן יש לו סיכוי להבריא ממחלות אלה, מה שהרפואה מעולם לא ראתה.

רופאי ההיגיינה הטבעית מדווחים בספרות על הצלחה מרשימה בחולים אלה אחרי שנים של ניסיון "לטפל" בהם באמצעות תרופות לדיכוי הסימפטומים בלבד.

לצערנו נדיר שחולה עם מחלות אלה יגיע לטיפול בגישת ההיגיינה הטבעית מיד עם הופעת המחלה. בדרך כלל הוא מנותב לטיפול הרגיל שלמעשה הינו אפס טיפול. לצערו של עם ישראל, הרפואה איננה מפנה חולים לטיפול בגישת ההיגיינה הטבעית למרות מאמצי הרבים להעביר את המסר על עוצמתה של ההיגיינה הטבעית לתודעתם של מנכלי קופות החולים השונות במדינת ישראל. מרבית הקופות לא ענו לפניותי לבצע מחקר שיוכיח את אמיתות דברי והתשובה המתחמקת של מחלקת המחקר במכבי הייתה – "אין מספיק נתונים כדי להתחיל במחקר לבדיקת הטענות שלך" (מה שרחוק מהאמת, הגשתי להם מאות מקרים של ריפוי).

אני רוצה לספר כאן על ארבעה מקרים של חולים במחלות שונות של מערכת העצבים שמצביעים על העוצמה האדירה של ההיגיינה הטבעית בטיפול בחולים מסוג זה ועל האובדן הגדול של הפוטנציאל של הריפוי בקרב אלפי חולים נוספים:

ריפוי של אפילפסיה אחרי 8 שנים עם תרופות

יצחק, בגיל 60, סבל במשך 10 שנים מאפילפסיה, דיווח לי על איבוד מציאות באמצע הליכה ברחוב, כאשר במצב זה היה "עושה תנועות לעיסה בלתי רצוניות", לא מודע למתרחש, הליכתו הייתה לא יציבה, חוסר שיווי משקל, נתקף פחד בהליכה שמחריף מחוץ לבית ולכן היה צריך ליווי קבוע. כמו כן דיווח שחש חוסר רגיעה פיזית באופן קבוע, לעיתים תכופות הופיעו כאבים פתאומיים בידיים, אלרגיה קשה בעקבות עקיצה של יתושים, עד לשלפוחיות עם מים, גירודים בדרגה גבוהה מאוד, התנפחות גדולה, פוליפים – שני ניתוחים שלא עזרו, כולסטרול גבוה, עייפות קשה לאורך כל היום, שפעות קשות, ליחה ונזלת קבועים, מידי פעם תחושות קור נוראי.

הטיפול הקונבנציונאלי שקיבל כלל: לאפילפסיה – במשך 6 השנים האחרונות, דקרוטול, כדורים להורדת הכולסטרול, חומצה פולית – 5 מ"ג, ויטמינים. מצבו הלך והחמיר והוא לא ראה שום הטבה או שיפור, גם אם הכדורים המעיטו את תדירות וחומרת ההתקפים.

לאחר 3 חודשים של טיפול תזונתי היגייניסטי שבו ראה המטופל שינוי הדרגתי חיובי במצבו הוכנס המטופל לצום על מים תחת השגחה במשך 18 ימים. במהלך הצום ומיד לאחריו נעלמו כל התופעות מהן סבל. המטופל יצא להליכה לבדו ללא כל קושי וללא הופעת כל סימפטום שהוא, רמת האנרגיה שלו הייתה גבוהה לאורך כל היום. החולה פשוט נפטר מכל הסימפטומים החולניים שליוו אותו במשך שנים.

עקב כך הוא החליט לא לקחת יותר שום תרופה מכל סוג שהוא וכשנה וחצי לאחר התחלת הטיפול הוא עדיין ללא תרופות. גם ללא התרופות כל התופעות החולניות מהן סבל לא חזרו יותר !!

תוכנית הטיפול שנקבעה מראש למטופל כללה 3 צומות בהפרשי זמן מסוימים. ככל שהתרחק מהצום חזרו תופעות קלות של האפילפסיה שלא הצריכו חזרה לשימוש בתרופות. המטופל הוזמן להגיע לצום נוסף אבל בחר לא לעשות אותו כיוון שהובטח לו שטיפול באנרגיות על ידי מטפלת יכול לעזור לו באותה מידה. הטיפול באנרגיות היה כישלון מוחלט ולאחריו המטופל הודה שהדבר היחיד שעזר לו היה ההיגיינה הטבעית והצום. לפני כחודש ציין המטופל שמצבו טוב אך לא לגמרי ושהוא רוצה לבצע צום נוסף, כפי שתוכנן לו מראש.

תרחיש זה מתואר בספרות המקצועית  של ההיגיינה הטבעית כבר לפני 130 שנה. הצורך במספר צומות כדי להתגבר לחלוטין על הבעיה ידוע גם הוא.

אני מאמין שאין מקרה אחד בתולדות הרפואה הקונבנציונאלית בישראל של חולה אפילפסיה שנפטר מכל התרופות וחזר למצבו הבריא באמצעות תוכנית כל שהיא. אין לדעתי ולמיטב ניסיוני גם שיטה שיכולה לעשות זאת ולהיות תחליף לגישת ההיגיינה הטבעית. 

אין לי ספק שעשרות אלפי חולים יכלו ליהנות מהטיפול בשורש הבעיה ולא בסימפטומים בלבד.

מחקרים לאחר המוות בחולים מסוג זה מצביעים על ניוון מתקדם במערכת העצבים. ברור שזה לה היה המצב ההתחלתי, 20 שנה לפני שהאדם מת, בתחילת הדרך. מסתבר שבתחילת הדרך המצב הוא עדיין הפיך, אם מטפלים בו נכון, באמצעות תזונה מעולה וצום ושמירה על כללי בריאות נוספים.

מקרה שני של שיפור במחלת טרשת נפוצה שנמצא עדיין בתהליך החלמה הוא הסיפור הבא:

הראל בחור בגיל - 22.5 הגיע אלי עקב התדרדרות קשה במצב בריאותו. 8 חודשים לפני כן הופיע התקף ראשון של טרשת נפוצה, חולשה קשה ברגליים, עמידה בקושי, חולשה רעידות, זרמים חשמליים, חולשה קצת בידיים, קושי גדול בחשיבה ובריכוז עד כדי אי יכולת להתפלל בבוקר, קושי לשלוט על הצרכים. האבחנה הרפואית הייתה טרשת נפוצה ולכן המטופל החל לקבל סטרואידים. המטופל נכנס לניסוי של 3 זריקות חיסון כל חודשיים. למרות הזריקות הופיע ההתקף שני אחרי חודשיים לערך. המצב החריף והמטופל החל לגרור רגליים. המטופל קיבל תרופות בקביעות ללא שיפור במצבו.

מיד לאחר שהיגיע אלי שינה את תזונתו באופן חד וקיבל הנחיות נוספות בהקשר להרגלי הבריאות שלו.

תוך מספר ימים נפטר ממספר סימפטומים מטרידים. רמת האנרגיה החלה לעלות אחרי כשבועיים. לאחר כחודש הונחה המטופל בצום קצר. אחרי הצום נעלמה תופעת גרירת הרגליים והמטופל הלך שוב ללא כל קושי ובלי כל סימן למחלה. כמו כן השתפרו תפקודי המוח של המטופל עד כדי כך שהוא יכול להתפלל בבוקר במשך שעה ויותר בריכוז מלא. אחרי כחודשיים הופיעו סימנים להתחלת התקף נוסף. המטופל הוכנס מיד לצום ועבר אותו ללא כל סימני התקף. כשלושה חודשים אחרי תחילת התוכנית המטופל במצב טוב בהרבה, אם כי לא מושלם ובסימן מתמיד של השתפרות. לפני עוד מספר צומות עד להגעה לריפוי מוחלט מהמחלה.

מקרה שלישי של שיפור משמעותי במצב של חולה פרקינסון:

אליעזר, קשיש בגיל 82 הגיע אלי לאחר הופעת מחלת פרקינסון לפני כ- 12 שנה. אובחן חד משמעית כחולה פרקינסון עם כל הסימפטומים האופיניים. הוא סבל מהסימפטומים הרגילים של המחלה: הליכה לא רגילה, צעדים קצרים ומהוססים ומהירים יותר, נטייה של חלק הגוף העליון קדימה קצת, גב כפוף, ממועקה תמידית בראש ודרישה מתמדת למזון. מיד עם גילוי המחלה התחיל לקחת תרופות בקביעות 5-6 פעמים ביום ותרופות שינה ועצירות. הוא סבל מעצירות קבועה וקשה ונדודי שינה. הוא סבל מחולשה קשה במשך כל שעות היום ונזקק לשינה מרובה. בנוסף סבל מעודף משקל.

בתאריך 19.8.04 ביקר אצל הנוירולוג ד"ר ניר גלעדי, מנהל היחידה להפרעות תנועה, המחלקה לנוירולוגיה, מרכז רפואי איכילוב, עקב החמרה במצבו. בבדיקה מדוקדקת קבע ד"ר גלעדי את האבחנה הבאה: "לנ"ל מחלת פרקינסון עם הרגשה טובה בערב והרגשה קשה בשעות היומיום. מחלת פרקינסון בדרגה 3" !.

אליעזר היגיע ב- 16.8.05 לטיפולי, להיגיינה הטבעית, עם מלווה צמוד. במהלך הפגישה עבר התקף, היה מבולבל לחלוטין, ללא יכולת לענות על שאלותי באופן משמעותי. התרשמתי שלא ניתן לקבל ממנו אינפורמציה ודילגתי על מרבית סעיפי השאלון. כתבתי לו תפריט ראשוני ושחררתי אותו לדרכו.