לפטין - LEPTIN

לפטין הינו הורמון חלבוני המיוצר בתאי שומן וברקמות שומניות. משם הלפטין זורם במחזור הדם עד אל המוח. הלפטין משחק תפקיד מרכזי בוויסות צריכת אנרגיה והוצאתה דרך ויסות התיאבון וחילוף חומרים. הלפטין מורכב מ-167 חומצות אמינו ושמו נגזר מהמילה היוונית Leptos שפירושה "רזה". הלפטין הינו תוצר של גן Ob, המופרש בעיקר ע"י רקמת השומן הלבן.

קצת היסטוריה: ההורמון לפטין ניתגלה ע"י ג'פרי מ. פרידמן וצוותו באוניברסיטת רוקפלר שבניו יורק בשנת 1994, דרך ניסויים בעכברי מעבדה בעלי מוטציה אשר גרמה להם להשמנה יתרה.

לפי מחקרים בעכברים, נימצא כי ריכוזו של הלפטין בדם נמצא ביחס ישיר לכמות השומן ו\או לגודל רקמת השומן.  הלפטין מובל ע"י הדם אל המוח וניקשר לרצפטורים בהיפותלמוס המצויים במרכז השובע, כתוצאה מהקשרות הלפטין לרצפטורים נוצרים בתאי העצב שבהיפותלמוס חלבונים – נוירופפטידים המופרדים לזרם הדם ומשפיעים על מרכז התיאבון בדיכוי התיאבון.

חשוב לציין, כי לנוירופפטידים אילו השפעות נוספות על מאזן האנרגיה ומשקל הגוף, כלומר ירידה במשקל הגוף ובמסת השומן.

ירידה במשקל הגוף ובמסת השומן תגרום כצפוי לשינוים הורמונליים בכדי לאזן את המצב, ובמיקרה זה לירידה ברמות הלפטין. כתוצאה מכך נוצר נוירופפטיד Y המעורר תיאבון. בבני אדם נתגלו גנים פעילים באופן דומה לגן האחראי לייצור הלפטין בדומה לעכברים.

מה גם שנימצא כי אצל עכברים שמנים ישנן רמות גבוהות של לפטין, לכן מניחים כי סיבת ההשמנה בבני אדם הינה תנגודת להורמון לפטין ולא חסר בלפטין, כגון: סינדרום התינגודת להורמון אינסולין.

לאחר המחקר שנערך בעכברים, פורסם בשנת 1997 בכתב העת Nature  אודות שתי בנות דוד אנגליות שהיו שמנות באופן קיצוני: האחת שקלה כ- 91 ק"ג בגיל 9 והשנייה לא פיגרה בהרבה אחרייה. בשתייהן נתגלתה מוטציה בקודן אשר מביא ליצירת ההורמון לפטין. כלומר שרמות הלפטין היות נמוכות ביותר מהנורמה. על כן, הילדות קיבלו טיפול משלים בהורמון לפטין, כך משקל גופן ירד באופן דרמתטי למשקל נורמאלי ביחס לגיל. דבר מעניין נוסף שנצפא הינו כי חלה ירידה דרמטית בצריכת הקלוריות לארוחה (מ- 1100 קק"ל ל- 180 קק"ל) של כ- 84% לאחר מספר זריקות מההורמון לפטין. בהמשך נמצא כי ב- 5.5% מהילדים השמנים בהשמנה קיצונית נמצאו פגמים בגנים הקשורים להשמנה אשר ממוקמים על כרומוזומים 2, 5, 10, 11 ו- 20.

חשוב לציין, כי רוב האנשים השמנים אין מחסור בלפטין – להיפך. על כן במקרים הנ"ל מתן ההורמון לפטין לא ישנה הרבה ! היות ורמות גבוהות מאוד של לפטין לא יגרמו לירידה בתיאבון והגברת חילוף החומרים. היות ומבחינה אבולוציונית הגוף מגן על עצמו מפני רעב למוות.

הורמון כולסיסטוקינין (cholecystokinin) או בקיצור CCK

אחת מצורותיו הינה פפטיד חלבונים קצר המורכב מ- 8 חומצות אמינו. ההורמון מיוצר המעי ועובר דרך מסילת עצבים הארוכים שבגופנו עצב התנועה (Vagus) אל מרכז השובע במוח. חלק מפעילותיו הינה הארכת שהיית המזון בקיבה ודיכוי התיאבון.

CCK  וסרוטונין גורמים לדיכוי התיאבון (בחולדות) והדופאמין אחד הגורמים החשובים לתחושת ההנאה שאנשים מפיקים מעישון או מצריכת סמים אחרים. נראה כי הסרוטונים וה- CCK משפיעים על הקטנת הפרשת הדופאמין באיזור המוחי הנקרא: nucleus accumbens, ואך הם מגבירים את ההפרשה המוחית של האציטיל-כולין הידוע כחומר המדכא אכילה וגורם לתחושת שובע.

בשנת 2002 פורסם מאמר ב- Nature ע"י קבוצתה של Kahn אשר גילתה שהלפטין גורם בתאי השרירים לעיכוב האנזים acetyl coenzyme A carboxylase, הנ"ל הינו אנזים המפתח ביצירת שומנים. כך למעשה הלפטין מסיט את המסלול שאמור להוביל ליצירת שומן למסלול חמצוני המחמצן חומצות שומניות ליצירת אנרגיה בשרירים. כלומר שההורמון לפטין גורם לנצל חומצות שומן ליצירת אנרגיה ומונע את יצירת ואגירת השומן בתאים. וזה מה שכולם רוצים להפיק יותר אנרגיה משומנים (לשרוף שומנים) ולהיות יותר חטובים !

פרידמן (Friedman), גילה כי ללפטין השפעה על דיכוי אנזים מסויים בכבד. אנזים זה מוכר כ- stearoyl-CoA desaturase-1 או בקיצור כ- SCD-1, בדיכוי פעילותו ע"י הלפטין המגברים שעורי הפעילות המטבולית, עלייה בצריכת האנרגיה ומניעת אגירת השומן בכבד.