ההרים תמיד היו שם, וכך גם האנשים שניסו להגיע לפסגתם. יורם קראוס על כמה אירועים היסטוריים ששרטטו את הניסיון האנושי לכבוש את פסגות העולם
"פסגות ההרים הגבוהים משכו תמיד את ההרפתקנים לאורך ההיסטוריה האנושית וההיסטוריה של כיבוש פסגות העולם רצופה בסיפורים מסמרי שיער על אלה שיצאו לדרך בכוונה להציב את רגליהם על הפסגה" מספר יורם קראוס, שנחשב בעצמו למטפס הרים שכבר הציב את רגליו על כמה מהפסגות הגבוהות בעולם, כמו במון-בלאן, הקילימנג'ארו והמק'קינלי.
"אולם, הראשונים שיצאו לדרך עשו זאת בידיים חשופות, תרתי משמע", מסביר יורם קראוס. "ציוד הטיפוס המודרני נכנס לשימוש רק בתחילת המאה שעברה ואלה שעשו זאת לפני כן, טיפסו ללא ציוד טיפוס מינימאלי, עם ביגוד שבקושי הספיק להגן עליהם מהקור. כך שההערכה לראשונים שעשו זאת, מקבלת איכות נוספת שקשה לדמיין כמוה כיום".
"לכן, אין להתפלא שכובשי הפסגות הראשונים, חיפשו את הדרך הקצרה ביותר להגיע לפסגה", מסביר יורם קראוס. "רק שהתפתח ספורט טיפוס ההרים, התחילו בקהילת המטפסים לחפש גם את המסלולים והנתיבים לפסגה הקשים יותר לטיפוס".
"ההישג הראשון שמקובל להצביע עליו הוא כיבוש פסגת המון-בלאן, שברכס הרי האלפים, ע"י צמד המטפסים הצרפתיים ז'אק בלמנט ומישל פסקאר
((Jacques Balmat and Michel G. Paccard, מספר יורם קראוס. "פרט חשוב נוסף שראוי לציין הוא, שמדובר בתקופה בה חלק גדול מהעולם עדיין לא נחשף והמטפסים הראשונים הביאו עימם מידע חדש לגיאוגרפים וגיאולוגים שעדיין מיפו את העולם".
"בשנת 1858 הוקם בלונדון המועדון האלפיני, שבאמצעות המגזין שהוציא לאור, היווה מכשיר חשוב להפצה לשיתוף הידע בין מטפסי הרים בעולם", מספר יורם קראוס. "לאחר שנכבשו פסגות האלפים, ווילס, סקוטלנד ונורבגיה, פנו המטפסים לעבר האתגרים שאפריקה. ב-1889 הגיע אלברט מוריי (Albert F. Mummery ) לפסגת הקילימנג'ארו וב-1906 הגיע קבוצת מטפסים בראשות הדוקס אבורסי (י(Abruzz לפסגת הר קניה. אותו דוכס המשיך כעשר שנים אח"כ (1897) וטיפס את הר סנט. אליאס (Mt. St. Elias)".