נתחיל מהסוף, המחשבה אחראית על כל כולל כל מה שקורה לאדם, ועכשיו נתחיל מהתחלה. בעולמנו קיימים הרוח והחומר זה לצד זה. ישנו את העולם הממשי החומרי והפיזיקאלי ויש את עולם המחשבה / הדמיון וכולי. כל אדם מורכב מגוף ונפש שנמצאים ביחד.

מה שאחראי על הקשר שבין נפש האדם לבין גופו ועולמו, אלו החושים שיש לאדם. משהו עוקץ את האדם ברגל בגופו. האדם מרגיש וחש את העקיצה ואז המחשבה של האדם יודעת שמשהו עוקץ את האדם ברגל. אדם שאינו מרגיש שהוא נעקץ, הוא אינו יכול לדעת שהוא נעקץ גם אם הרגל שלו באמת נעקצה. בנוסף, אדם שמרגיש שהוא נעקץ, גם אם הוא לא באמת נעקץ אלא זו היתה רק תחושה, הרי שברגע הראשון המחשבה של האדם חושבת שהוא נעקץ, כי החושים שידרו עקיצה, אך אחרי בדיקה נוספת בפועל באמצעות החושים, אז האדם מבין שהוא לא באמת נעקץ ושזו סתם היתה תחושה אך לא המציאות האמיתית.

נמצא אם כן, כי באמת כל המציאות של האדם דהיינו מה שנקרא אצל האדם מציאות, הרי שבאמת זו רק תחושה. ז"א אתה מרגיש וחש באמצעות החושים שלך שמשהו עובר לך מול העין. החושים שלך משדרים למוח את הצורה של מה שעבר מול העין. ואז אתה יודע שמשהו עבר לך מול העין. אם החושים לא היו משדרים לך שזה עבר מול העין, הרי שלא היית יודע על כך. וגם אם הם היו משדרים לך אינפורמציה מוטעית לגבי מה שעבר לך מול העין, הרי שהיית "יודע" שמשהו עבר לך מול העין, כי זה מה שהחושים שידרו לך. דהיינו אתה רואה את מה שאתה חושב שאתה רואה.

נמצא אם כן כי באמת כל המציאות שהאדם מגדיר אותה כמציאות "אמיתית", הרי שזו רק תחושה של המציאות. לא שהאדם יכול לקלוט מציאות אחרת דרך החושים שלו, רק שבאמת כל המציאות שהאדם תופש ומבין שהיא המציאות, היא משהו שנקלט לאדם דרך החושים שלו. וזה בעצם אומר, שמצד האמת עצמה, האדם הוא רק חלק מהמציאות והוא אינו תופש את המציאות האמיתית שהוא חלק ממנה בצורה מושלמת (הנברא אינו יכול להשיג את מהות הבורא).

כאשר האדם נופל לשינה, בחלומות של האדם מתרחשים הרבה מאוד אירועים במציאות מדומה, אירועים שאפילו משפיעים ברמה הפיזית על הגוף של האדם. לדוגמא אדם שתוך כדי השינה (או אפילו שינה בהקיץ) חולם (חושב) על משהו מאוד מפחיד, ככל שהדבר הזה נראה יותר מציאותי לאדם תוך כדי החלום, כך הגוף שלו בעולם האמיתי מתחיל להזיע וכולי. אדם לדוגמא שיחלום תוך כדי שינה שמישהו מקרב אליו ברזל לוהט לגוף שלו, הדבר הזה גורם לאדם להתעורר מהשינה בבהלה ! ולמה ? כי הגוף "מרגיש" את החום של האש והפחד מהאש ומתעורר מהמציאות המדומה אל המציאות האמיתית שלנו.

ולכן לדוגמא כאשר אדם חולם שהוא צונח מאיזה מקום גבוה אל הקרקע אל מותו, הוא תמיד יתעורר ברגע ובשנייה לפני שהוא פוגע בקרקע ! ולמה ? כי באמת האדם אינו מסוגל לדמיין את עצמו מתרסק אל הקרקע, מת, וממשיך בפעולות כלשהן, כי האדם אינו מכיר מציאות כזאת מהעולם האמיתי שלו. הדבר היחיד שהאדם מכיר מהעולם האמיתי שלו, הוא את הכאב שמרגישים כאשר צונחים מראש הבניין אל הקרקע והדבר הזה גורם לאדם לקום ולראות שהכל חלום.

נמצא אם כן, כי כאשר האדם ישן וחולם חלומות שונים ומשונים, נמצא אם כן כי מבחינתו תוך כדי החלום האירועים האלו מתרחשים לחלוטין במציאות המדומה שבה הוא נמצא. האדם חווה רגשות שונים תוך כדי החלום, רגשות של עצבות, כעס, שמחה, רוגע וכולי. והכל בגלל אירועים שקרו לאדם תוך כדי שינה בחלום שלו. זה לא ממש משנה שלא באמת פיטרו אותך מהעבודה תוך כדי החלום, אתה עדיין מרגיש תוך כדי החלום את התחושה של הפיטורים. והכל כמובן תלוי בעומק של השינה והתרדמה. ככל שהשינה עמוקה יותר, כך הרגשות שמלווים לאותם האירועים חזקים יותר.

ככל שהשינה עמוקה יותר והחלומות נראים מציאותיים יותר, כך התחושות / רגשות וכולי שמתלווים למציאות המדומה שיש לאדם בחלום חזקים יותר.

יחד עם זאת, כאשר האדם אינו ישן שינה עמוקה אלא סתם מנוחה קלילה, במקרים כאלו ישנם מצבים שהאדם יודע בשכל שלו תוך כדי השינה שבאמת הוא בסך הכל חולם ושזו רק מחשבה אך לא המציאות האמיתית. ואז כמובן האדם מתייחס למחשבה שכאילו קרה משהו, בדיוק כמו שמתייחסים לאיזה דמיון שהוא אינו אמיתי.

אדם לדוגמא חולם בהקיץ משהו דמיוני ומדמיין כאילו קורה לו איזה משהו, ואז לפתע הוא מתעורר מהשינה בהקיץ ומבין שזהו רק חלום דמיוני ולא מציאות אמיתית. שינה בהקיץ היא בדיוק כמו שינה בלילה, רק ששינה בהקיץ היא לא שינה עמוקה, ובשינה בהקיץ השכל של האדם עובד יותר מאשר במהלך שינה בלילה. כך שבסופו של דבר האדם מקיץ מהר יותר מהמציאות המדומה שבחלום אל המציאות האמיתית. כי מה שעוזר לאדם לקום מהשינה אל המציאות האמיתית, זה השכל שלו. והדבר שמאפשר לאדם לדעת לדוגמא על אשליה אופטית שהיא אכן אשליה למרות שהחושים אומרים אחרת, זה רק השכל של האדם.

נקודה נוספת, כאשר האדם נמצא בעיצומה של שינה עמוקה והוא חולם שקורה לו משהו "באמת", אם תוך כדי החלום יחלום פתאום יבוא לאדם בחלום עצמו מישהו ויגיד לו שהוא סתם מדמיין שפיטרו אותו ושאשתו התגרשה ממנו ושהילדים שלו ברחו ממנו. מה יעשה אותו האדם החולם תוך כדי החלום ? ב 99.99% שהוא יגיד תוך כדי החלום לאותו אחד שמדבר איתו שהוא סתם משוגע ושיעזוב אותו בשקט. כי מה ? אתה לא רואה שהכל באמת קורה ?! והכל נובע בגלל העומק של השינה שבה האדם נמצא שמחמת כך נדמה לו כאילו המציאות המדומה שבה הוא נמצא, נדמה לו כאילו היא אמיתית למרות שהיא באמת דמיון.

אך כאשר האדם אינו ישן שינה עמוקה ושהשכל של האדם אינו נמצא בתרדמה עמוקה, במקרה כזה גם האדם עצמו מבין שהחלומות הם רק מחשבות שיש להן משמעות כלשהי לגבי הפחדים / רצונות וכולי שיש לאדם בתת מודע (כי משם נוצרים החלומות). אך באמת אלו רק חלומות ולא המציאות "האמיתית".

ומי שיתבונן בעניין יבין מיד את הקשר שיש בין השינה והחלומות של האדם לבין המציאות הרגילה של בני האדם. כי בסופו של דבר שתי המציאויות האלו, שתיהן מתרחשות בתוך הראש של האדם. אך לא בהכרח במציאות "האמיתית" באמת ! כי באמת האדם הוא המחשבה שלו כידוע. וכל מה שהאדם תופס כמציאות, אלו הכל דברים שקורים בראש של האדם בלבד.

ובעניין זה נוסיף כמובן את עניין הקריסה הקוונטית שלפיה כאשר התודעה של האדם בוחנת מצב פיזיקאלי כלשהו, באותו הרגע המציאות נוצרת מול עיני האדם. למרות שרגע אחד לפני כן יתכן והיא היתה בכלל אחרת. ורק כאשר האדם והתודעה התבוננו במציאות, רק אז היא לבשה את הצורה שלה מול עיני האדם.

וכן נוסיף את העניין שכח המחשבה שיוצר את המציאות של האדם, הוא זה שמאפשר לטכנולוגיה ליצור סימולציה של מציאות מלאכותית עבור טייסים וכולי לצרכי תרגול "על יבש". דהיינו שגורמים לאדם להרגיש כאילו... וממש מדמים לו מציאות שלמה כאילו... אבל זהו רק תרגיל ולא המציאות עצמה.

לקריאה נוספת על מהות הזמן / מציאות:
* מושגים: שלמות, אלוהים, מציאות, זמן, מקום, אמת, שקר, רע, טוב, אחד, רצונות ועוד.
* חזרה / מסע בזמן – האם היא אפשרית ? מה יוצר את תחושת הזמן ? ועוד.
* האם אתה ישן בהקיץ ? איך תדע ? ואיך מתעוררים מהשינה ?
* מהו כוח המחשבה וכיצד ניתן להשתמש בו ?.

כִּי עִקַּר הָאָדָם הוּא הַשֵּׂכֶל, וְעַל כֵּן בְּמָקוֹם שֶׁחוֹשֵׁב הַשֵּׂכֶל, שָׁם כָּל הָאָדָם

כל העולם כולו קיים בראש של הבן אדם

פַּעַם אַחַת אָמַר לִי: כָּל מַה שֶּׁאַתָּה רוֹאֶה בָּעוֹלָם, כָּל מַה שֶּׁנִּמְצָא בָּעוֹלָם, הַכּל בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה וְהַנִּסָּיוֹן

אתה רואה מה אתה חושב שאתה רואה

הָרְאוּת [חוש הראיה] הוּא מְשָׁרֵת וְשָׁלִיחַ שֶׁל הַמּחַ, לְהָבִיא הַדָּבָר שֶׁרוֹאֶה לְתוֹךְ הַמּחַ. כִּי עִקַּר הָרְאִיָּה הִיא הַיְדִיעָה, דְּהַיְנוּ לֵידַע מַהוּת הַדָּבָר שֶׁרוֹאֶה, וְהַיְדִיעָה הִיא בַּמּחַ. וּכְשֶׁרוֹצֶה הַמּחַ לֵידַע זֶה הַדָּבָר שֶׁעוֹמֵד כְּנֶגְדּוֹ, אֲזַי הוּא שׁוֹלֵחַ אֶת הָרְאוּת, וְהָרְאוּת הוֹלֵךְ וְרוֹאֶה הַדָּבָר, וּמְבִיאוֹ לְתוֹךְ הַמּחַ, וְאָז יוֹדֵעַ מַה שֶּׁרוֹאֶה. וְעַל כֵּן כְּשֶׁמַּעֲבִירִין דָּבָר לִפְנֵי אָדָם בִּמְהִירוּת גָּדוֹל, אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַהוּת הַדָּבָר, אַף שֶׁבֶּאֱמֶת רָאָה הַדָּבָר בְּעֵינָיו מַמָּשׁ, עִם כָּל זֶה מֵחֲמַת הַמְּהִירוּת, לא הָיָה פְּנַאי לְהָבִיא הַדָּבָר לְתוֹךְ הַמּחַ. וְעַל כֵּן כְּשֶׁהַדָּבָר רָחוֹק מִמֶּנּוּ, אֵין כּחַ בְּהָרְאוּת לֵילֵךְ לְשָׁם וְלַהֲבִיאוֹ לְתוֹךְ הַמּחַ, מֵחֲמַת שֶׁהַדְּבָרִים אֲחֵרִים שֶׁרוֹאֶה מִן הַצַּד מְבַלְבְּלִים אוֹתוֹ

על כוח המחשבה

דַּע שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה יֵשׁ לָהּ תּקֶף [חוזק] גָּדוֹל, וְאִם יְחַזֵּק וִיגַבֵּר מַחֲשַׁבְתּוֹ עַל אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, יוּכַל לִפְעל שֶׁיִּהְיֶה כָךְ, וַאֲפִלּוּ אִם יְחַזֵּק מַחֲשַׁבְתּוֹ מְאד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן, בְּוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ, וְכֵן בְּכָל דָּבָר. רַק [כדי שזה יקרה, צריך] שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה תִּהְיֶה בְּבִטּוּל כָּל הַהַרְגָּשׁוֹת.

וְהַמַּחֲשָׁבָה תַּקִּיפָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאֶפְשָׁר לִמְסֹר נַפְשׁוֹ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּרְגִּישׁ צַעַר הַמִּיתָה מַמָּשׁ, עַל יְדֵי שֶׁיְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוּא מְרֻצֶּה לִמְסֹר נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם בְּאֵיזֶה מִיתָה שֶׁתִּהְיֶה. וְאֶפְשָׁר לְחַזֵּק וּלְגַבֵּר הַמַּחֲשָׁבָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמְּקַבֵּל בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁהוּא מְרֻצֶּה לִמְסֹר נַפְשׁוֹ לָמוּת עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, אֲזַי יַרְגִּישׁ צַעַר הַמִּיתָה מַמָּשׁ...

שֶׁבִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע הָיָה רַבִּי עֲקִיבָא.. מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ מְסִירַת נַפְשׁוֹ בְּמַחֲשָׁבָה חֲזָקָה וְתַקִּיפָה כָּזוֹ, עַד שֶׁהָיָה מִצְטַעֵר וּמַרְגִּישׁ מַמָּשׁ יִסּוּרֵי הַמִּיתָה מַמָּשׁ, כְּאִלּוּ סוֹקְלִין וְשׂוֹרְפִין אוֹתוֹ מַמָּשׁ בְּלִי שׁוּם הֶפְרֵשׁ... הַיְנוּ שֶׁמִּמַּה שֶּׁשִּׁעַרְתִּי וְקִבַּלְתִּי בְּדַעְתִּי 'מָתַי יָבוֹא לְיָדִי וַאֲקַיְּמֶנּוּ' לִמְסֹר נַפְשִׁי עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, מִזֶּה לְבַד הָיִיתִי מִצְטַעֵר וּמַרְגִּישׁ וְסוֹבֵל יִסּוּרֵי הַמִּיתָה מַמָּשׁ כַּנַּ"ל... תָּמִיד הָיִיתִי סוֹבֵל זֶה הַצַּעַר מַמָּשׁ מֵהַקַּבָּלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְבַד.

וּכְשֶׁמְּחַזֵּק הַמַּחֲשָׁבָה בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ כָּל כָּךְ כַּנַּ"ל, יוּכַל לָמוּת מַמָּשׁ מִזֶּה הַצַּעַר כְּאִלּוּ הָיָה מֵת מִזּוֹ הַמִּיתָה בְּפעַל, כִּי אֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין הַמִּיתָה בְּפעַל לְהַצַּעַר שֶׁמַּרְגִּישׁ מֵהַמִּיתָה בְּמַחֲשָׁבָה כַּנַּ"ל. עַל כֵּן צָרִיךְ לִמְנעַ וּלְהַרְחִיק עַצְמוֹ לִבְלִי לִשָּׁאֵר שָׁם, בְּעֵת שֶׁמַּרְגִּישׁ שֶׁקָּרוֹב שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ, שֶׁלּא יָמוּת בְּלא עִתּוֹ חַס וְשָׁלוֹם

דַּע שֶׁיֵּשׁ בִּבְנֵי אָדָם סְגֻלּוֹת [כוחות] גְּדוֹלוֹת, כִּי יְכוֹלִין לִפְעל עַל יְדֵי מַחֲשַׁבְתָּם מַה שֶּׁהֵם חוֹשְׁבִים... כִּי כְּשֶׁהַמַּחֲשָׁבָה הִיא כֻּלָּה אֲחוּזָה וּדְבוּקָה בְּדָבָר אֶחָד שֶׁיִּהְיֶה כֵּן, דְּהַיְנוּ כָּל הַבְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּמַּחֲשָׁבָה, דְּהַיְנוּ פְּנִימִיּוּת וְחִיצוֹנִיּוּת וּשְׁאָר הַבְּחִינוֹת כֻּלָּם עַד הַנְּקֻדָּה, וּכְשֶׁכֻּלָּם כְּאֶחָד אֲחוּזִים וּדְבוּקִים וְחוֹשְׁבִים שֶׁיִּהְיֶה כֵּן בְּלִי בִּלְבּוּל וּנְטִיָּה לְמַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת, עַל יְדֵי זֶה הֵם פּוֹעֲלִים שֶׁבְּהֶכְרֵחַ יִהְיֶה כֵּן, כְּמוֹ שֶׁהֵם חוֹשְׁבִים.

וְגַם [כדי לשנות את המציאות באמצעות המחשבה, צריך] שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה תִּהְיֶה בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת, לא בְּדֶרֶךְ כְּלָל [לא בצורה כללית, אלא לפרטי פרטים]. כְּגוֹן שֶׁיַּחֲשׁב שֶׁאִם יִהְיֶה כֵּן יִהְיֶה כָּךְ וְכָךְ בִּפְרָטִיּוּת. אֲבָל כְּשֶׁחוֹשֵׁב בְּדֶרֶךְ כְּלָל הוּא בְּחִינַת גָּלְמֵי כֵּלִים [כלי לא גמור אל חומר גולמי]...

וְגַם לְעִנְיַן הַלִּמּוּד [היינו כאשר האדם רוצה להצליח ללמוד משהו], מוֹעִיל זֶה. אִם תִּהְיֶה מַחֲשַׁבְתּוֹ תַּקִּיפָה מְאד כַּנַּ"ל, בְּוַדַּאי יִהְיֶה כֵּן, וּבִלְבַד שֶׁתִּהְיֶה הַמַּחֲשָׁבָה תַּקִּיפָה וַאֲחוּזָה מְאד בָּזֶה כַּנַּ"ל. דְּהַיְנוּ לְמָשָׁל שֶׁיַּחֲשׁב בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לִלְמד וְלִגְמר כָּל הָאַרְבָּעָה פּוֹסְקִים כֻּלָּם [שם של ספר] עִם כָּל הַפֵּרוּשִׁים הַגְּדוֹלִים. וְיַחֲשׁב וִיצַיֵּר בְּדַעְתּוֹ בְּאֵיזֶה אפֶן יִלְמַד אוֹתָם וּבְכַמָּה זְמַן. כְּגוֹן לְמָשָׁל שֶׁיִּזְכֶּה לִלְמד חֲמִשָּׁה דַּפִּין בְּיוֹם אֶחָד, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִגְמר כֻּלָּם בְּשָׁנָה אַחַת. וְיַכְנִיס מַחֲשַׁבְתּוֹ בָּזֶה הֵיטֵב הֵיטֵב בְּתֹקֶף גָּדוֹל מְאד עַד שֶׁתִּהְיֶה הַמַּחֲשָׁבָה תַּקִּיפָה וַאֲחוּזָה בָּזֶה מְאד... וְיִכְסֹף וְיִשְׁתּוֹקֵק וְיַחֲשׁב בָּזֶה הַרְבֵּה בְּתֹקֶף [בחוזק] גָּדוֹל, אֲזַי יִזְכֶּה שֶׁיִהְיֶה כֵּן

בעניין האנלוגיה שבין שינה לבין מציאות

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, כַּמּוּבָא. וְזֶה הָעִנְיָן הוּא בֶּאֱמֶת דָּבָר נִפְלָא וְנֶעְלָם מְאד, וְאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין זאת בְּשֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי. אַךְ דַּע, שֶׁעִקָּר הַזְּמַן [האירועים שקורים לאדם שיוצרים את תחושת ומימד הזמן] הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין מְבִינִים, דְּהַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁשִּׂכְלֵנוּ קָטָן, כִּי כָל מַה שֶּׁהַשֵּׂכֶל גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, הַזְּמַן נִקְטָן וְנִתְבַּטֵּל בְּיוֹתֵר.

כִּי בַּחֲלוֹם, שֶׁאָז הַשֵּׂכֶל נִסְתַּלֵּק, וְאֵין לוֹ רַק כּחַ הַמְדַמֶּה [כוח הדמיון], אֲזַי בְּרֶבַע שָׁעָה יְכוֹלִים לַעֲבר כָּל הַשִּׁבְעִים שָׁנָה, כַּאֲשֶׁר נִדְמֶה בַּחֲלוֹם, שֶׁעוֹבֵר וְהוֹלֵךְ כַּמָּה וְכַמָּה זְמַנִּים בְּשָׁעָה מֻעֶטֶת מְאד, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּתְעוֹרְרִים מֵהַשֵּׁנָה, אֲזַי רוֹאִים, שֶׁכָּל אֵלּוּ הַזְּמַנִּים וְהַשִּׁבְעִים שָׁנָה שֶׁעָבְרוּ בַּחֲלוֹם, הוּא זְמַן מֻעָט מְאד בֶּאֱמֶת...

כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ, מַה שֶּׁנֶּחֱשָׁב לְפִי שִׂכְלֵנוּ שִׁבְעִים שָׁנָה מַמָּשׁ, הוּא בַּשֵּׂכֶל הַגָּבוֹהַּ לְמַעְלָה יוֹתֵר רַק רֶבַע שָׁעָה, רַק שֶׁאֵין אָנוּ מְבִינִים זאת כִּי גַּם בַּחֲלוֹם אִם הָיָה אֶחָד בָּא אֶצְלוֹ בִּשְׁעַת הַחֲלוֹם וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ, שֶׁכָּל זֶה שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁעוֹבְרִים יָמִים וְשָׁנִים, שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינָם כְּלוּם, וְהַכּל הוּא רַק רֶבַע שָׁעָה בְּוַדַּאי לא הָיָה מַאֲמִין לוֹ כְּלָל, כִּי לְפִי הַדִּמְיוֹן שֶׁבַּחֲלוֹם נִדְמֶה לוֹ שֶׁעוֹבְרִים יָמִים וְשָׁנִים מַמָּשׁ.

כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁאֶצְלֵנוּ לְפִי שִׂכְלֵנוּ נִדְמֶה שֶׁזֶּהוּ זְמַן שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, בַּשֵּׂכֶל הַגָּדוֹל יוֹתֵר הוּא רַק רֶבַע שָׁעָה... וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה, עַד אֲשֶׁר יֵשׁ שֵׂכֶל גָּבוֹהַּ כָּל כָּךְ, שֶׁשָּׁם כָּל הַזְּמַן כֻּלּוֹ אֵינוֹ נֶחֱשָׁב כְּלָל, כִּי מֵחֲמַת גּדֶל הַשֵּׂכֶל מְאד, כָּל הַזְּמַן אַיִן וָאֶפֶס לְגַמְרֵי, כְּמוֹ שֶׁאֶצְלֵנוּ הַשִּׁבְעִים שָׁנָה שֶׁעוֹבְרִים בַּחֲלוֹם הֵם רַק רֶבַע שָׁעָה בֶּאֱמֶת כַּנַּ"ל, כְּמוֹ כֵן יֵשׁ שֵׂכֶל לְמַעְלָה מִשֵּׂכֶל, עַד שֶׁהַזְּמַן נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי...

רַק שֶׁבְּשִׂכְלֵנוּ אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כָּל זֶה, כְּמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בַּחֲלוֹם אֶת הָאֱמֶת, שֶׁכָּל אוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁנִּדְמֶה בַּחֲלוֹם אֵינוֹ כְּלוּם בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ כֵן גַּם אָנוּ אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהָבִין, שֶׁכָּל הַזְּמַן שֶׁלָּנוּ אֵינוֹ כְּלוּם לְמַעְלָה בַּשֵּׂכֶל הַגָּבוֹהַּ כַּנַּ"ל

קרא עוד על תודעה , גוף האדם , נשמה , אמת , שינה , שקר , מציאות מדומה , פיזיקה , עולם , רגשות תחושות , המוח האנושי , מציאות , קריסה קוונטית , מוות , מימד הזמן , חלומות , שכל ודעת ועוד ...

מאת להצליח בכח המחשבה Daat.EIP.co.il