אמר רבנו, כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מֵהַמְדַמֶּה, וְלַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל ... וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁמַּשִּׂיג בְּשִׂכְלוֹ כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּיַד אֱנוֹשִׁי לְהַשִּׂיג, אָז שִׂכְלוֹ שָׁב שֵׂכֶל הַנִּקְנֶה ... וְעִקַּר קִיּוּמוֹ שֶׁל אָדָם לְאַחַר מִיתָתוֹ, אֵינוֹ אֶלָּא שֵׂכֶל הַנִּקְנֶה, וְזֶה הַשְׁאָרוֹתָיו לְאַחַר הַמִּיתָה. וְזֶה בְּחִינַת אֲמָנָה, כִּי אֲמָנָה לְשׁוֹן קִיּוּם דָּבָר, כִּי שֵׂכֶל הַנִּקְנֶה, הוּא קִיּוּם שֶׁל אָדָם לְאַחַר מוֹתוֹ

דהיינו כי השכל הנקנה הוא בעצם המהות של האדם באמת, שהוא מה שנשאר מהאדם אחר מיתתו והוא זה שבאמת מניע את האדם בחייו. וכדי לזכות לשכל הנקנה על האדם להוציא את שכלו מכח אל הפועל, דהיינו להביא לידי ביטוי את האור של השכל שלו. ועל ידי זה בסופו של דבר זוכה האדם לכך שיהיה לו שכל הנקנה בשלמות ושלא יהיה אצל רצונו של האדם הבדל בין מוות לחיים, כי רצונו ושכלו של האדם הופך לשכל הנקנה.

ויש כמובן להדגיש כי דברי רבנו רלוונטיים עבור כל אחד כפי מדרגתו באשר הוא, וכל אחד כפי בחינתו יכול להוציא את שכלו מכוח אל הפועל ולזכות לשכל הנקנה כפי בחינתו.

ויש להוסיף בעניין הזה כי שכל הנקנה הוא בחינת אמנה / אמונה. ואמונה היא למעלה מן השכל וזוכים לה רק ע"י תיקון השכל. וכמ"ש וּכְשֶׁנִּתְתַּקֵּן הַמְדַמֶּה, עַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית דִּקְדֻשָּׁה, וְנִתְבַּטֵּל אֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת. כִּי עִקָּר הָאֱמוּנָה תְּלוּיָה בְּכחַ הַמְדַמֶּה, כִּי בַּמֶּה שֶׁהַשֵּׂכֶל מֵבִין אֵין שַׁיָּךְ אֱמוּנָה. וְעִקָּר אֱמוּנָה הִיא רַק בְּמָקוֹם שֶׁהַשֵּׂכֶל נִפְסָק וְאֵינוֹ מֵבִין הַדָּבָר בְּשִׂכְלוֹ, שָׁם צְרִיכִין אֱמוּנָה, וּכְשֶׁאֵינוֹ מֵבִין הַדָּבָר בְּשִׂכְלוֹ, אֲזַי נִשְׁאָר רַק בִּבְחִינַת כּחַ הַמְדַמֶּה, וְשָׁם צְרִיכִין אֱמוּנָה. נִמְצָא שֶׁעִקָּר הָאֱמוּנָה הִיא בִּבְחִינַת הַמְדַמֶּה, וְעַל כֵּן עַל יְדֵי הִתְפַּשְׁטוּת הַנְּבוּאָה שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵר וְנִתְתַּקֵּן הַמְדַמֶּה, עַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית דִּקְדֻשָּׁה

דהיינו שכל אדם זוכה לשכל הנקנה ולתיקון האמונה האמיתית דקדושה, כפי כמה שהוא מוציא את שכלו מכח אל הפועל ומתקן את כוח המדמה והדמיון שלו.

וכן יש להוסיף את מ"ש אֱמוּנָה הִיא מִדָּה אַחֲרוֹנָה, וְאַף עַל פִּי כֵן עַל יָדָהּ דַּיְקָא עוֹלִין עַל כָּל הַמַּדְרֵגוֹת כֻּלָּן ... וְאָמַר אָז שֶׁאֱמוּנָה הִיא מַדְרֵגָה אַחֲרוֹנָה אֲבָל עַל יָדָהּ זוֹכִין לַעֲלוֹת עַל הַכּל, וּלְהַגִּיעַ לִבְחִינַת רָצוֹן מֻפְלָג וְכוּ' שֶׁעוֹלֶה עַל הַכּל

וכל אחד כפי תיקון האמונה האמיתית שיש לו, כך הוא זוכה להדבק במקור החיים, שזאת בחינת קיומו וחיותו של האדם אחרי מותו.

אך מהי אמונה אמיתית שנובעת מהשכל ושהיא מעל השכל ומהי אמונה שקרית שנובעת מהמדמה ושהיא מתחת לשכל ונובעת מכח הדמיון ומהמדמה ?

אז כמובן שאמונה אמיתית דקדושה היא להאמין באמונה שלמה כי הקב"ה ברא את עולמו יש מאין מהעדר הגמור וכי הקב"ה הוא זה שמחייה ומהווה את העולם כולו בכל רגע מחדש.

ואמונה כוזבית, היא כל אמונה שהאדם חושב בטעות כאילו יש כוח אחר כלשהו בעולם מלבד רצון ה'. וכמ"ש אֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו ... וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁמַּאֲמִין בְּאֵיזֶה דָּבָר שֶׁהוּא מִדַּרְכֵי הָאֱמרִי (עיין תוספתא שבת פ' ז' ח') , אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, ... וְעִקַּר הָרַחֲמִים בַּהֲסָרַת עַכּוּ"ם, אֲפִלּוּ שֶׁמֶץ עַכּוּ"ם; וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר צְבִי הִפְסִיקוֹ (סנהדרין דס"ה:) ... אֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה גְּדוֹלָה, עַד שֶׁיְּפַשְׁפֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ, שֶׁלּא יִשָּׁאֵר אֶצְלוֹ אֱמוּנוֹת שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהַאֲמִין, כְּגוֹן דַּרְכֵי הָאֱמרִי הַנַּ"ל, וְשֶׁיִּהְיֶה "תָּמִים עִם ה' אֱלקָיו"

לסיכום: כל אדם כפי בחינתו צריך לראות להשתמש בשכלו ולצאת מכח המדמה ומאמונות כזביות ולעלות אל השכל הישר. וככל שאדם משלים את שכלו יותר, כך הוא זוכה יותר לשכל הנקנה ולאמונה אמיתית דקדושה.

קרא עוד על חיים , שמחה , כוח המדמה , אמונה , דמיון , שכל הנקנה , שכל , מוות ועוד ...

מאת להצליח בכח המחשבה Breslev.EIP.co.il